בעבר לא התעניינתי בציפורים. העניין שלי החל ב-2019 לאחר קריאת מאמר על הכחדות ציפורי השיר בארץ והתחזק בימי הקורונה. מכיוון שנושא ההיכחדות ושינויי אקלים מאוד מעסיק אותי, הכתבה נגעה לליבי. בעקבותיה, התחלתי לתצפת על ציפורים בסביבתי ולנהל מחברת רשימות.

התחלתי לעקוב אחר השינויים לאורך עונות השנה כדוגמת עונת החיזור בהן הן מתחילות לשיר; למדתי להבדיל בין זכר ונקבה, ורצה אל מגדיר הציפורים עם הופעת כל ציפור חדשה.

אני חושבת שהציפורים הן מראה לחברה שלנו, מצטטת: "הציפורים משקפות את הסביבה, הן בבואה של מצבינו הסביבתי. מורכבות ביולוגית מעידה על סביבה בריאה, ודלות ביולוגית היא סימן לסביבה במצב בעייתי. המינים הפולשים משגשגים בסביבה חדגונית, מזוהמת, קיצונית בתנאים שלה, ואם היא לא טובה לעושר ביולוגי היא בטח לא טובה לבני האדם".

[עמיר בלבן – ממייסדי התחנה לחקר ציפורים בירושלים]

​

הסיבה העיקרית להיעלמות הציפורים היא צורת החיים האורבאנית בה ריבוי בני האדם גוזל את בתי הגידול הטבעיים. העיר מחייבת צריכת חשמל, הקמת כבישים וכך יש פחות מקום לבע"ח וציפורים. נוסיף על זה תשתיות שפוגעות בציפורים במיוחד- כבלי חשמל, עמודי חשמל, טורבינות רוח.

בוערת בי התשוקה להעביר את המסר ולספר על מה שהיה כאן כדי שלא יעלם. אני רוצה להביא את הצופים למודעות לסכנת היכחדות מיני ציפורים, ולגרום להם להקשיב לשירת הציפורים.

​

כוריאוגרפיה: מעין ליבמן-שרון

רקדן יוצר: איתמר גלינה והראל קיי

מוזיקה מקורית: ברק אולייר

מילים ולחן שיר פסקול: הראל קיי | ביצוע: הראל קיי ואיתמר גלינה

​

היצירה נוצרה ברזידנסי במאי 2022 Žďár nad Sázavou, צ'כיה. ב: SE.S.TA - Centre for Choreographic Development, עלתה בבכורה ב31.12.2022 בפסטיבל 'מיפו עד אגריפס' במגדל דוד, ירושלים. עלתה בטרום בכורה כיצירה תלוית מקום בגלריית המקרר, תל אביב, דצמבר 2022.